האדם והעולם הם מפגשים של רוח וחומר. מהרגע בו נוצר האדם מתחיל מסע של חיים שלמים של תנועה לעבר מקום בו הרוח והחומר עובדים בהרמוניה. כאשר קיימת הרמוניה בין הנשמה לגוף אנחנו יכולים לקיים את התפקיד שלנו. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד – משהו שהוא הכי טוב בלעשות אותו,
משהו שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיו, תפקיד שהאנושות זקוקה לו.
ממימוש הייעוד הפרטי שלנו לא רק אנחנו מרוויחים אלא האנושות כולה. 

מהרגע שנולדנו אנחנו נמצאים בתנועה מתמדת בעולם שבו השינוי הוא הדבר היחיד הקבוע.
אופי ההתנהלות שלנו בקצב החיים המסחרר מונע באופן טבעי מתוך דפוסים אוטומטיים, אותם לרוב אנחנו מסגלים לעצמנו בשלבים המוקדמים של החיים. כדי לשמור על שפיות ואיזון אנחנו נדרשים לאזן בין תביעותיו הבלתי מתפשרות של העולם לבין הצו המחייב של רוחנו.

כמו שגנטית כתוב בכל תא ותא מגופנו צבע העור שלנו, הגובה וצבע העיניים, כך גם כתוב הפוטנציאל שלנו, שיביא אותנו לכדי מימוש והגשמה עצמית. הגשמה עצמית היא הרגשה של שקט פנימי,
של להיות ב"מקום הנכון"
. מצב בו הפוטנציאל שלנו לא בא לידי מימוש בחיינו הוא שורש כל המחלות והמכאובים. מחלה או כאב מצביעים בהופעתם על נושא/ שיעור שעלינו ללמוד ולעבור על מנת להתקרב ליכולת לממש את עצמנו. מחלה היא עוד שלב בהתפתחות שלנו, וככל שאנו מתעלמים ממנה, כך גדלה ומעמיקה נוכחותה.

מצאתי כי מלאכת החיבור היא כי תפקיד מרכזי בחיי. לזהות את הפער בין גופו לרוחו של האדם העומד מולי, את חוסר ההרמוניה בין הפוטנציאל למימושו, ולחבר ביניהם. החיים מורכבים מרגעים רצופים של פעולות, התעסקויות בעבר, בעתיד או בדברים שצריך לעשות.
אני מלמד אנשים להתחבר למרווח שבין הרגעים. בנקודה הזו הרוח, הגוף והתודעה מתחברים.
בעיניי אלו רגעים קסומים של נוכחות מלאה, בהם כל המרכיבים שלנו נמצאים יחד בנקודה אחת, ובמציאות כזו היכולת שלנו להתפתח ולתת לעולם היא מרבית.